"נפלאות התבונה - אני רואה את שמו בצג המכשיר"

אני רואה את שמו בצג המכשיר ועונה בהתלהבות "מה שלומך ממוש שלי, הרבה זמן לא דיברנו" כן...הוא אומר, מה שלומך? הוא מתעניין ואני מספרת לו אבל כשאני שואלת אותו לשלומו הוא מתחיל לגמגם..כן..בסדר...אבל...הוא מתחיל ואני שואלת "מה יושב עליך?" שאלת אז אענה לך...הוא מחזיר לי...וככה הוא אומר: אני ממש מבולבל, הסביבה האישית שלי לוחצת עלי למצוא את החצי השני שלי, והנה, אני בזוגיות ולא ממש מרגיש שזה עושה אותי שלם". אמרתי לו: נשמתי, אני אוהבת אותך ואתה יודע שאני אומרת כל מה שאני חושבת"... שקט, אין תגובה. קיבלתי את זה כאישור להגיד את דעתי...וכך אמרתי: לפעמים אנחנו עושים מה שהסביבה מכתיבה לנו רק בכדי להיות 'נורמלים' 'כמו כולם' אבל...ופה יש אבל גדול, לא לכולם הנורמה מתאימה, ויש בכל כלל, יוצא מן הכלל...מי קבע לנו מה מתאים לנו? הרי אנחנו בוחרים מה מתאים לנו, מה עושה אותנו מאושרים, מה גורם לנו להיות שלמים, אז אתה יקירי, לא חייב להיות שלם עם בן/בת זוג....אז מה?? מה זה אומר??? שאנחנו לא נורמלים? שאנחנו לא בסדר??? לא!!...ממש לא! אז אתה לא מרגיש שאדם אחר משלים אותך, אתה מרגיש טוב ככה...כמו שאתה. ואתה אדם מדהים כמו שאתה, אז תעשה מה שגורם לך לאושר בלי להתחשב בסביבה ובטח בלי ללכת כמו כולם..כמו עיוור. הוא הודה לי על השיחה שגרמה לו לנחת והשלמה עם עצמו. מה אתם חושבים???